רוב העובדים בישראל כבר יודעים שאסור להרע את תנאי ההעסקה שלהם. אני משוחח הרבה עם עובדים והיו לי לא מעט תיקים שעוסקים בהרעת תנאים, אבל אני חושב שיש תפישה לא מספיק טובה של העניין וגישה יחסית מקלה למעסיקים שמרעים תנאי העסקה והחוק ופסיקת בית הדין לעבודה לצערי לא מסייעים הרבה

"שוויון" הוא מושג חמקמק ומורכב וספרייה אחת לא מספיקה למלא את  הספרים, המאמרים, החיבורים, החוקים ופסקי דין הנוגעים אליו. אני לא מתכוון לכתוב עליו באופן כללי, אבל אני רוצה להתייחס למושג בהקשר הצר של דיני עבודה. אנחנו רגילים לחשוב על שוויון במונחים של "מגיע לי בדיוק כמו שמגיע למקביל שלי",

לאחרונה ניתן פסק דין של *בית הדין הארצי* לעבודה בנושא התעמרות במקום עבודה, אשר במסגרתו נפסקו לטובת העובד 300,000 ש"ח! כתבתי בעבר על התופעה שהפכה מזמן למגפה של ממש של התעמרות במקום העבודה והדרך של בית הדין לעבודה להתמודד עמה. מדובר בתופעה שכיחה של מגוון של התנהגויות הקורות בד"כ בין

פיטורים שלא כדין זאת סוגיה מורכבת ובתחום ה"אפור" של דיני עבודה. כאשר לא מפרישים לפנסיה כדין, או שלא משלמים את הזכויות כדין, ניתן להתווכח על הסכומים ולהגיע בסופו של דבר לחישוב הזכויות המגיעות לעובד/ת. אולם כאשר מדובר על פיטורים שלא כדין, אין אמת מידה ברורה ונזק שניתן לכמת בצורה מפורשת.

אחת השאלות העתיקות בדיני עבודה שעובדים שואלים אותי היא האם "עדיף" פיטורים או התפטרות והאם עדיף "לגרום" למעסיק לפטר (הקישורים מובילים למדריכים מאתר כל זכות). אז ברוב המקרים השאלה האם עובד פוטר או התפטר היא שאלה עובדתית שקל להבין אותה מהסיטואציה. ישנו מעשה מובהק של זימון לשימוע + שימוע +

שאלה שעולה באופן תדיר בתקופה זו היא לגבי היכולת של מעסיק לפטר עובדים ועובדות המצויים בבית בגלל סגירת מוסדות החינוך. באתרים שונים המעדכנים לגבי זכויות עובדים במצב החירום שאנחנו נמצאים בו, מופיע כי לא ניתן לפטר עובדת שנמצאת בבית עם ילדים מתחת לגיל 14. זה נכון, אבל לא לגמרי מדויק.